אני בקורס ההכשרה שלי בבאלי באמצע שיא התהליך הלמידה… ואז נופל לי האסימון.
עבודה מול נשים מצריך הרבה ריפוי, שחרור, להכתיב מחדש את המיניות, ביטחון עצמי, כלי תקשורת, אהבה עצמית…
וחשבתי, למה לא לתת תרופה למכה?! לתפוס את זה את עוד לפני שמתחילים ליצור את הניתוק מהמקום הצעיר והבתולי.
כבר כשנערות ללמד אותן על קדושת הגוף, על אחוות אחיות, מחזור האישה ,פריון, מבנה גוף האישה, מיניות בריאה, כלי תקשורת, על גבולות שלהן והעיקר לאהוב!!
לאהוב את עצמן, את חייהן, בדיוק כמו שהן!
פשוט ראיתי איך לתת להן מקום לשאול, מקום לשתף, מקום בטוח בלי שיפוטיות, בלי כעסים, או פחד שיצחקו עליהן מקום שיש בו חוק אחד- מחזיקות מרחב אחת לשניה תחת חוק סודיות.
חזרתי הביתה וישר ניגשתי לעבודה, ניגשתי למנהלת הבלתי פורמלי של הקיבוץ שלי שיתפתי אותה והיא היתה באותה הסירה שלי, נתנה לי אור ירוק וקפצתי למלאכה.
בצעדים זעירים קיימתי מעגלי נערות תחילה בגיל תיכון, יצרנו מקום שנוח לנו, שאנחנו בוטחות אחת בשניה, מרחב שמאפשר גילוי, חקירה וביטוי.
גיליתי נערות בכל הצבעים, מאוד סקרניות, ביישניות, חלקן פעילות מינית וחלקן לא.
מאוד נהנו מהשיחה הפתוחה וגילית שככל שאני מדברת איתן בגובה העיניים הן מעיזות לשאול מה שלא שואלות בבית.
גיליתי שגם הן לפעמים לא בוטחות, פגועות, דימוי עצמי ירוד, חושבות שאינן ראויות.
הבנתי עלי להגיע לגיל צעיר יותר… לאיפה שכל ההורמונים משתוללים לגיל ההחטיבה
אז עם הסוכריות הקופצות האלו הזזנו הרבה אנרגיה – רקדנו, שרנו נערנו… וסוף גם דיברנו על כל מה שמפריע להן, על כל מה שבעולמן.
לתת לשאקטי שלהן להתבטא. במעגלים עם הבנות עבדתי איתן על תקשורת מקרבת, אהבה עצמית, אחוות אחיות, שינוי הגוף, גילוי וחקירה בריאה.
תוך כדי העמקה עם הבנות נפתחנו עוד ועוד מצאנו נחת ושקט ביחד ואפילו בכל סוף מפגש אנחנו מסיימות במדיטציה, דימיון מודרך והילניג.
המשכתי לחקור עוד גילאים והגעתי עד כיתה א'. גיליתי שכולנו אותו הדבר לא משנה באיזה גיל- רוצות לדבר, שיקשיבו לנו, להיות נאהבות, יפות, מושלמות כמו שאנחנו… אפילו גיל 7 לא פשוט לנו לשמווע את זה, או להגיד את זה בקול.
המטרה שלי היא לגרום לבנות העתיד שלנו שיאהבו את עצמן, יראו את הטוב שבהן- לתת לכאב ולצער להתבטא להשתחרר.
חשוב שאנחנו ניהיה מקור האינפורצמיה של הבנות שלנו כדאי שלא יקבלו מידע מוטעה מהמדיה (פורנו סרטים וכו.) היום דימוי האישה ומיניות במדיה לא מציגה מציאות ומשם הבנות מקבלות את האינפורצמיה.
היום רוב השיחות שמתקיימות בבית היא שיחה על מה צריך לעשות כדי לא להתלכלך בזמן מחזור, כמה טוב זה לשמור על הבתולים, מה לשעות כדי להימנע ממחלות מין, הריון לא רצוי ועוד…. בעיקר שיחה של טומעה, צניעות, הפחדה מגברים, הטרדות מיניות וניצול מיני
אנחנו שוכחים לגמרי שמין הוא חיוני לנו, שאנחנו נהנות ממנו, שמין מחבר אותנו אל עצמנו ולזוגיות שלנו.
לרגע אני לא מזלזלת על מנגנון ההגנה שלנו ללמד את הבנות על הגבולות שלהן ולשמור על גופן ונפשן,
אך חשוב להבין שמה שאנחנו מלמדות אותן זהו ההשקפה שלהן לגבי מיניות ונשיות, אנחנו לא רוצות להפחיד אותן, אלא להפך אנחנו רוצות שיחשבו באור חיובי על המיניות שלהן, שהיא בריאה ואיננה צריכה להסתיר או להתבייש בה, כי אנו יודעות שנתתנו להן את מירב הכלים להדריך אותן למיניות משגשגת ובריאה
כאשר נללמד אותן ונתמוך בהן בשינוי והתפתחות גופן, הן ירגישו יותר בנוח לשתף במה שעובר עליהן.
בואו נזכר בתקופת הנעורים שלנו – זוהי תקופה לר פשוטה בכלל.
וכאשר יש להן את כל התמיכה והידע שהן צריכות נגדל בנות ונערות בטוחות, אוהבות ומאושרות.
אני זוכרת את הפעם שסיפרתי לאמי שקיימתי יחסים עם בן זוגי, לא אשכח איך שלא יכולה להסתכל עלי ואמרה ש"חבל שלא חיכיתי"… היה לי הרבה ריפוי סביב אותו הזיכרון.
אני חייבת להודות שהרבה סביב הריפוי המיני של היה סביב הוריי.
לכן אני מלמדת בנות לסמוך על החיים, לאהוב את עצמן,להכיר את עצמן, לחקור בכיף, את גבולתיהן ואת מי שהן.
מעגלים אלו מיוחדים במיוחד ומביאים אהבה מאוד גדולה לכל המשתתפות וגם משנה רובות אצלן.
זוהי השרות שלי והמתנה שלי להגיע למקום כל כך מיוחד עם הבנות.
היום אני מקיימת מעגלים לנערות וילדות בתוך החינוך הפלתי פורמלי ובקצה הדובדבן מקיימת גם טקס אמהות ובנות לחבר בין היחסים.